חופש כלכלי

אחח…פסח …

הזמן הזה בשנה שהכל מתחדש, הכל חגיגי ותחושת החופש שמביא איתו חג החירות נישאת באוויר יחד עם אבקני הפרחים. עוד רגע כולנו נתלבש בבגדינו החגיגיים ונשב ליד שולחן הסדר, נשאל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ונזכיר כי עבדים היינו לפרעה במצרים, עתה בני חורין. חופשיים.

בטח נתקלתם במושג "חופש כלכלי". נניח רגע בצד את העובדה שהמונח הזה משמש לעתים ככלי שיווקי, ולצערנו מי שדחף אותו עמוק לשיח הם דווקא שרלטנים שעושים בו שימוש ציני למכירת חלומות. אך ברוח החג, ננסה להתמקד ברעיון הכלכלי-פילוסופי העומד מאחוריו וננסה להציע מספר פעולות שאפשר לבצע בשביל להתקרב ליעד הזה.

אם תחפשו הגדרות לחופש כלכלי, תמצאו הגדרות כמספר האנשים שניסו להגדיר אותו, אך רבים יסכימו שחופש כלכלי קשור בניתוק התלות שלנו בהשקעת זמן ומאמץ על מנת לספק את צרכינו החומריים. הרי מהו חופש? היכולת לבחור כיצד לבלות את זמננו והיכן להשקיע את המאמצים שלנו.

"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם"

רובנו רגילים לעבוד תמורת שכר. מה זה אומר בעצם? שאנחנו ממירים זמן ומאמץ לערך ומוכרים את הערך תמורת כסף. באופן עקרוני אמור להיות קשר בין כמות העבודה המושקעת (כלומר הזמן והמאמץ שלנו) לערך שאנחנו יוצרים ולשכר שאנחנו מקבלים תמורתו.

מתוך השכר הנכנס אנחנו מוציאים את הוצאות המחייה השונות שלנו. אם ההכנסות קטנות מההוצאות נוצר לנו "גירעון", כלומר אנחנו משתמשים בכסף שאגרנו בעבר, אם יש כזה, או נכנסים לחוב. לאורך זמן, אם ההוצאות ממשיכות להיות גדולות מההכנסות, נכלה את כל החסכונות שלנו ובהכרח ניכנס לחוב. מכיוון שחוב צריך להחזיר, ולהוסיף עליו ריבית, הוא מגדיל את ההוצאות שלנו ואם לא נגדיל את ההכנסות החוב ילך ויגדל וההוצאות בהתאם. לכאורה, הפתרון הוא הגדלה נוספת של ההכנסות, אך כאן טמונה הבעיה האמיתית. ההכנסות שלנו תלויות במאמץ ובזמן שלנו שהם משאבים מוגבלים ולא ניתן להגדיל אותם עד אין סוף. פתרון נוסף, הוא הגדלת הערך שאנחנו מפיקים מהעבודה שלנו, כך שנתוגמל בשכר גבוה יותר. אמנם ערך לא שווה בהכרח לכמות הזמן והמאמץ המשוקעים, אך הוא תלוי בהם. לכן גם כאן לא ננתק את התלות שלנו במשאבים המוגבלים: זמן ומאמץ. כשאנחנו פועלים בצורה כזו אנחנו כורכים בין זמן לכסף, כפי שהלל הזקן היה כורך מצה ומרור.

עבדים היינו.

"וַיּוצִיאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה"

לעומת זאת, במצב שבו אנחנו בתזרים מזומנים חיובי, כלומר ההכנסות שלנו גדולות מההוצאות שלנו, אנחנו יוצרים חיסכון. חיסכון, בפני עצמו, הוא תנאי בסיסי בדרך לחופש כלכלי, אך הוא אינו מספיק. אנחנו צריכים להפוך אותו לנכס, באמצעות פעולה שנקראת השקעה. הנכס, אם זה נדל"ן, תיק ניירות ערך, הלוואות, עסקים או מטבעות קריפטוגרפיים, מייצר לנו תשואה הונית או פירותית אשר מצטרפת בסופו של דבר לצד ההכנסות שלנו. ההכנסה הנוספת מפנה לנו חיסכון נוסף, שגם אותו נוכל להשקיע ולהמיר לנכס, שגם הוא יגדיל את צד ההכנסות שלנו. אם נתמיד בדרך זו לאורך זמן, ההכנסות שלנו תלכנה ותגדלנה. וככל שההכנסות מנכסים מאמירות, כך התלות שלנו בהשקעת זמן ובמאמץ פוחתות, ככל שכדור השלג הזה יצבור תאוצה.

שנאמר, עתה בני חורין.

"וְאִלּוּ לא הוצִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם"

האמת המרה היא שקיים סיכוי סביר שבשלב מסוים בחיינו לא נהיה מסוגלים לעבוד. אמנם הבריאות שלנו כבני אנוש הולכת ומתארכת, וכיום אנשים ממשיכים להיות חיוניים, בריאים גופנית ומנטלית גם בגילאים מבוגרים, אך אף אחד לא מבטיח לנו שתמיד נוכל לספק את הצרכים הקיומיים שלנו באמצעות עבודה, הביולוגיה שלנו לא מותאמת לכך. אם לא נדאג לעצמנו לנכסים שיספקו לנו הכנסות בעתיד נהפוך לנטל על החברה או על ילדינו. ייתכן שקרן הפנסיה שלנו תספיק לשם כך, אבל לא כדאי לבנות עליה בלבד.

אבל השאלה האם אנחנו צריכים להתנתק מהתלות בזמן ועבודה היא לא רק שאלה ביולוגית. בשלב מסויים ייתכן שלא נרצה יותר לעבוד או לא נרצה לעבוד באותה האינטנסיביות. ייתכן שלא תהיינה לנו המיומנויות שתידרשנה בעתיד בעולם העבודה, ויכול להיות שפשוט יימאס לנו. אם אתם עובדים בעבודה שאתם לא נהנים ממנה, יש מצב שיום אחד יישבר לכם ולא תרצו יותר להמשיך, אבל גם אם אתם עובדים כעת בעבודה מעניינת, מרגשת ומספקת, לא מן הנמנע שיום אחד תגיעו למיצוי. יכול להיות שתרצו להשקיע את הזמן והמאמצים שלכם בפעילויות אחרות.

"וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבונִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יודְעִים אֶת הַתּורָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם."

לא חייבים להסתכל על חופש כלכלי כיעד דיכוטומי. אם אתם לא בחופש כלכלי, זה לא אומר שאתם שאתם עבדים. נכון יותר להסתכל על זה כאל מסע. כפי שבני ישראל עברו מסע של 40 שנה במדבר לפני שהפכו לבני חורין בארצם ובדרך עברו תלאות שבנו אותם כעם, כך אנחנו בדרכנו על החירות הכלכלית עוברים מסע שבו אנחנו הולכים ומשתנים, מתעצבים ולומדים. יש דרכים להאיץ את המסע, אבל יש להן עלויות שלא כל אחד רוצה לשלם, וזה ממש בסדר. אם אתם נהנים מהעבודה שלכם והיא מעניקה לכם גם עניין ותחושת משמעות, אין סיבה להזדרז ולהתנתק מהתלות בה. עדיף לעשות את הדברים בשיקול דעת ובאופן שיאפשר לכם להנות מהדרך, מאשר להגיע ליעד עם הלשון בחוץ ובדרך לוותר על דברים חשובים לא פחות.

"וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח"

כנראה שמי שתיכנן את קרנות הפנסיה שלנו הושפע מההגדה. הוא תכנן שאדם ייכנס לשוק העבודה בשנות ה-20 לחייו ואחרי 40 שנים במדבר התעסוקתי יצא מעבדות לחירות הפנסיונית. אך המסע לחופש כלכלי לא חייב לקחת 40 שנה. יש כמה דברים שאפשר לעשות בשביל לזרז טיפה את התהליך מבלי שנצטרך לקרוע את ים סוף. ברוח החג ניתן בהם סימנים:

ד - דעו מה יש לכם. צרו לעצמכם קובץ שווי נקי

צ - צאו ולמדו. הידע קיים בספרים, פודקאסטים, בלוגים ואנשי מקצוע.

כ - כתבו מטרות ויעדים. זה עוזר לקבל החלטות ולהתמיד בהן.

ע - עקבו אחר ההוצאות וההכנסות שלכם. וודאו שאתם בתזרים חיובי.

ד - דמי ניהול. שוחקים את התשואה שלכם, התמקחו והתעקשו על דמי ניהול נמוכים.

ש - שוק ההון. מחולל העושר של המאה ה-21 ואפיק ההשקעה הנגיש ביותר מכל סכום.

ב - בניין ונדל"ן. גוונו את ההשקעות שלכם גם בנדל"ן.

א - אנשי מקצוע. ייקצרו לכם את זמן הלמידה ויקפיצו אתכם כמה צעדים קדימה. היעזרו בהם.

ח - חוב טוב. היעזרו במינוף בזהירות ובחכמה.

ב - ביטוחים. בטחו את עצמכם מפני קטסטרופות שישנו את מסלול חייכם.

לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלָיִם הַבְּנוּיָה

ולפני סיום, הפוסט הזה נכתב לקראת פסח 2024.